הלו הלו, נשמות, מה קורה איתכם? מה חדש? כולם במקום שהם צריכים להיות? לא, הפעם זה לא בקטע של דאגות אפסנאיות, אלא דאגות ביטחוניות. מה, לא שמעתם? הייתי מעורב באירוע ביטחוני! באמת! בואו, תשמעו על הכל
תנו לי לנחש - שמעתם "ביטחוני" וישר נדלקתם. באיזה אירוע ביטחוני אני כבר יכול להיות מעורב? אז דבר ראשון - למה לזלזל? אני בצבא, במקרה ושכחתם, וזה כבר קשור לביטחון. דבר שני, במדינה שלנו קל מאוד להיות מעורב באירוע ביטחוני. הנה למשל, בן דוד שלי עמרם מנתניה השתתף בלינץ' שעשו לערבי בשוק אחרי הפיגוע. הוא היה זה שבעט לו בראש מאחורה, שיידע מה זה להיות ערבי ביום כזה. אבל לא, אצלי זה היה משהו אחר לגמרי. אני חושב שזה היה סיכול פיגוע. יותם אומר שסיכלתי את הסיכוי להיות מסווג כיצור בעל אינטליגנציה, אבל לי מה שחשוב זה ביטחון ישראל. זה גם מה שאמרתי בתחקיר, וזה גם מה שאמרתי שלשום לניסים. למה, ניסים בא אלי שלשום ואומר לי "שמע, המצב הביטחוני קשה, כל יום יש פיגוע, כל יום יש התראות, צריך להגביר עירנות". וואלה הוא צודק, בגלל שצריך להגביר עירנות אני שם שתי כפיות של קפה "הנשיא" בכל כוס. אבל הוא דיבר על משהו אחר. היחידה שלנו עושה תורנות טרמפיאדות. זה אומר שצריך ללכת בבוקר לטרמפיאדה ולשמור על החיילים שמה, שלא יחשבו להיחטף או להידרס. לא בדיוק ידעתי איך אני יכול למנוע דברים כאלה, אז לקחתי איתי עוזי חלוד עם מחסנית חצי מלאה, וגם צירפו אלי את מש"ק המיחשוב, שיסחוב את המכשיר קשר. על ההתחלה צעקתי עליו שכאן זה מלחמה ואני פה המפקד ואם הוא לא יעשה מה שאני אומר לו אז אני יירה בו, כי ככה זה במלחמה. לקחתי איתי גם סנדוויץ' ובקבוק מים מינרלים ויצאנו לדרך
דבר ראשון שהגענו בדקנו את השטח טוב-טוב. ובאמת, צ'יק צ'אק גילינו שיש שם גזלן שמוכר קרטיבים אז קניתי אחד וישבתי לאכול. כשגמרתי, אז קמתי וחיפשתי חוטפים ודורסים מסביב לתחנה, אבל היו שם רק חיילים. חלק מהם ניראו לי חשודים כי הם לבשו מדים משונים כאלה, כמו של צופים, אבל המש"ק לחש לי באוזן שזה בסדר, הם מחיל האוויר. ככה עמדנו (המש"ק עמד, אני ישבתי), דיברנו עם השוטרות הצבאיות ששמרו שם גם וחיפשנו את ערפאת וג'יבריל רג'וב לפני שהם יספיקו להתאבד עלינו פה. פתאום, אני רואה איזה אחד מתקרב לתחנה לאט לאט. ואני, אתם מכירים אותי, אי אפשר לעבוד עלי. אז אני מסתכל לו בעיניים עמוק עמוק, ואני ישר קולט שזה ערבי שונא ישראל שבא לרצוח לנו ילדים ונשים ותינוקות. אז אני החלטתי לעשות אסטרטגיה - קודם אני ייתן לו להתקרב, ואז אני אפתיע אותו מקרוב. מאיפה למדתי כאלה טריקים שלומדים בקורס קצינים? אה, ראיתי פעם את קהלני בטלוויזיה, וזה מה שהוא אמר שהוא עשה. בכל אופן, איך שהערבוש מתקרב אני קפצתי וכיוונתי עליו את הנשק וצעקתי "איטבח אל יהוד", כי זה המשפט היחיד שאני יודע בערבית. המחבל הקטן הזה ישר נכנע כמו פחדן והרים ידיים והתחיל לשקשק. אני הייתי מה-זה מרוצה שעשיתי לערבים מלחמת ששת הימים משלי, והשוטרות הצבאיות באו מהר לראות מה קרה. הסברתי להן שתפסתי טרוריסט של ערפאת, אבל הן היו סקפטיות במקצת. הן החליטו לבדוק ושאלו אותו לאן הוא צריך להגיע, אז הוא גמגם "ז'בו... ז'בוסטס...". בקיצור, הוא לא הצליח להגיד ז'בוטינסקי, אז היה לנו ברור שזה באמת מחבל. אני ישר תקעתי לו בצלעות את הקת של הרובה, השוטרות הצבאיות בעטו בו וקראו במכשיר קשר לתגבורת, שיבואו ויראו איך תפסנו מחבל. הערבי עוד ניסה לדבר לפעמים, אבל כל פעם שהוא ניסה לדבר אני הכנסתי לו בוקס בבטן, על כל הדברים שהוא עשה לנו בעבר ועל כל הדברים שהוא זמם לעשות בעתיד. מגיע לו, לא? תוך רבע שעה הגיעה תגבורת של עוד שוטרים צבאיים (שגם בעטו בו) ואחרי חצי שעה הגיע איזה קצין עם אקדח. הוא תפס את האש"פיסט הצידה לחקור אותו, את מי הוא רצה לרצוח, ופתאום אני רואה שהוא משחרר אותו. אני ישר נדלקתי ורצתי לקצין לשאול אותו מה זה, אבל אז הקצין צרח עלי שזה בכלל לא מחבל. זה אפילו לא ערבי. זה יום-טוב סמיה, אלוף פיקוד הדרום לשעבר, שחיכה שיאספו אותו לאיזה פגישה עד שאני באתי ופוצצתי אותו. אופס
אחר כך היה לנו תחקיר, וניסים דווקא הצדיק אותי ואמר שיום-טוב סמיה נראה כמו ערבי, אבל היה שם איזה נקניק מהפרקליטות שצרח שגם אם זה ערבי אז לא מתנהגים ככה ומה זה בכלל משנה ובאיזה זכות ועוד כל מיני חארטה כזה. מה, הוא לא מבין? גם אני רוצה להשתתף בלינץ'. שיגיד תודה שלא זרקתי אבנים על חסן-בק, המניאק הזה
Comments