מסע בין נגדים

שלום לכולם, שלום לכולם. כמה טוב להיפגש שוב. אתם שמים לב שאני במצב רוח חברותי במיוחד? יש סיבה. הייתי אתמול בכנס נגדים צה"לי, ופגשתי שם את כל החברים שלי ואת כל המכרים שלי שכבר מלא זמן לא ראיתי. איך היה? היה גדול! בואו אני אספר לכם הכל

איך שהגעתי על הבוקר, מצאתי איפה הקייטרינג מחביא את הרוגלך, ואכלתי להם חצי מגש בלי שהרגישו. אחר כך מישהו שם ניסה לתת לי קפה שחור מעאפן, ולא היה להם קפה "הנשיא", אז שתיתי רק מים חמים. ואיך שגמרתי למלא את עצמי, התחילו להגיע כל החבר'ה. בהתחלה הגיע מנשה הקומבינטור, שהוא יודע לסדר את עצמו יפה. כל שנה הוא מקבל תעודת נגד מצטיין. יכול להיות שזה בגלל שהוא הנגד היחיד ביחידה שלו, אבל אני לא בטוח. אחריו הגיע וענונו שגם הוא מנהל מחסן. דיברנו על שיטות מתקדמות בניהול לוגיסטי (כמה כוסות קפה לשתות ביום, איך לצעוק על החיילים, איפה לתלות את הלוח שנה עם הערומות ומה עדיף - מעריב או ידיעות). בערך בתשע הגיע אבי מהקריה. את אבי אני ממש לא מבין - הוא כל הזמן עובד ומשקיע, במקום להיות כמוני. מה, לא עדיף להתבטל ולקבל כסף? אני ממש לא מבין. ואחרון אחרון חביב, מי הגיע? רס"ל גיליאם! תמיד אמרו עלי ועל רס"ל גיליאם שאנחנו ממש דומים, כי שנינו לא ממש בני אדם. לי זה בטח לא מפריע. גיליאם הוא גבר-גבר! פעם ביקרתי אותו בבסיס שלו וראיתי איזה יופי הוא מנהל שמה את הדברים. רק בצעקות! אין דיבורים. המוטו שלו בחיים הוא "למה לדבר כמו בן אדם כשאפשר לצעוק כמו אידיוט?". גם רוב החיילים שלו מוצלחים, ולפעמים אני ממש לא בטוח אם הם באמת חיילים או שאולי הם קופים. אז איך שהוא הגיע, ישר הרצנו קטעים - שפכנו מלח לכוסות קפה של אנשים, צרחנו ישר לתוך האוזן של עוד כמה אנשים, ובסוף סיידנו את הרגליים של השולחן. אחר כך עלה הרמטכ"ל לבמה עם בורקס ביד, ונאם מלא זמן. הוא אמר שהנגדים זה עמוד השידרה של הצבא ובסוף אני חושב שהוא דיבר על מלחמה, כי הוא צחק לפעמים

היום בבוקר סיפרתי את הכל לחבר'ה במחסן, וכולם אמרו שאם זה כזה כיף, אז הם גם רוצים להיות נגדי אפסנאות כמוני. רק יותם העתודאי המניאק אמר כל מיני דברים כמו זה שהוא לא רוצה לעבור כריתת אונה, ושאם הנגדים זה עמוד השידרה אז שמעון הוא פריצת דיסק. הוא גם אמר שהמוח של הצבא זה העתודאים, אז ישר אמרתי לו שיסתום את הפה למה הוא לא מבין כלום. מה, הוא לא יודע? המוח של הצבא זה שלוחת אוניברסיטת דרבי