מרמריס לא מחכה לי

אווו, שלום-שלום. אם הייתם שומעים את הקול שלי (ולא מסתפקים בקריאת טעויות התחביר המביכות שלי) הייתם שומעים שאני מתרגש. ולמה אני מתרגש? אווו, סיבה כפולה – אל"ף, האחיין שלי מני חזר היום מהודו. ובי"ת – טוב, את זה תקראו בהמשך

אז ככה, היום בבוקר, חצי שעה אחרי שהגעתי לבסיס (בסביבות עשר וחצי) מתקשרת אלי אשתי תקווה, ומספרת לי שמני, האחיין הגבר שלי, חזר מחצי שנה בהודו. תיכף קראתי לרוזנפלד, שהוא מש"ק אצלנו, ודחפתי לו את כל העבודה שלי להיום (הייתי צריך להזרים למערכת איזה מאה טפסים), לקחתי את הסוברית מהסדנה ונסעתי לשדה התעופה בלוד ע"ש מנחם בגין השם-ינקום-דמו, לאסוף את מני. באולם של הקבלת פנים ישר השגתי את העגלה הכי מהירה, דחפתי את כולם וחיכיתי שעה וחצי. פתאום מגיע מני, אבל מה זה קשה לזהות אותו – יש לו פתאום שיער ארוך ומלוכלך, והוא לובש בגדים כמו של בנות. בהתחלה קצת פחדתי, אבל אז הוא הביא לי חיבוק של גבר אמיתי, אז נרגעתי. רק זה היה חסר, שהייתי מגלה שיש לנו אומו במשפחה, כי גבר צריך לטחון נשים ולא אגזוזים. ישר לקחתי את הקיטבג שלו וזרקתי אותו לבגאז' (את הקיטבג, לא את מני. הוא הרי לא אומו). כל הנסיעה הביתה הוא סיפר לי על מה שהוא עשה בהודו. ואללה, איך הוא שיחק אותה. דבר ראשון, הוא היה בכל המסיבות הכי שוות שמה בגואה, וזה כבר שימח אותי שהוא מצליח להיכנס למסיבה בלי שסלקטורים יעצרו אותו. דבר שני, הוא כנראה גם סעד שם ארוחות שחיתות, כי הוא כל הזמן סיפר על איך שהוא אכל בולים, אקסטות ושפיצים. איזה שמות מוזרים יש למאכלים של ההודים. דבר שלישי, הוא הראה להודים מה זה ישראל. הוא הצליח לעבוד על איזה סוחר הודי פראייר ולקח לו טונה בגדים בלי לשלם, הוא היה אצל איזה הודי שקוראים לו פארוק שמדבר עברית, והוא לימד ילדות בנפאל לשיר "גולני גולני שלי", "בלדה לחובש" וגם "בדם ואש את רבין נגרש". דבר רביעי, הוא זיין בלי סוף, וכשביקשתי ממנו שמות הוא אמר "טל, עדי, שחר ואור". רציתי לשאול אותו אם זה הכל בנות, אבל פחדתי. הוא גם כל הזמן אומר "שאנטי שאנטי". אין לי מושג מה זה, אבל אני מקווה שזה לא משהו שאומואים אומרים. החלטתי שכשאחזור לבסיס, אני אגיד ליותם העתודאי "שאנטי שאנטי" ונראה אם הוא ינסה לנשק אותי. ואז, לפתע, עלתה בי הבלחה של רעיון אשר נולד בצור לבבי (אופס, התקפת איי-קיו. זה לא יקרה יותר) – גם אני אסע לחו"ל! אני אקח את אשתי תקווה, את הילדים אני אתקע אצל האמא של תקווה ואני אקח אותה לטיול אמיתי בחו"ל! אנחנו נפוצץ אותה! נביא ככה טיול ברמה, למקום רחוק ומיוחד, משהו כמו תורכיה, או בודרום, או קפריסין! ואני בחיים לא יצאתי מהארץ (חוץ ממלחמת שלום-הגליל, כשהייתי בלבנון החופשית). פעם יותם הציע לי לנסוע לאטלנטיס, אבל זה נראה לי מה זה יקר. בכל אופן, אני הולך לטוס לחו"ל, והפרק הבא יתפרסם כשאני יהיה שמה. יאללה ביי