עוצו עצה ותופר

שלום שלום חבר'ה! מה העניינים אצלכם? שנייה, תנו לי לגמור את הכוס קפה... זהו. אני איתכם. אז מה קורה? מה העניינים? שמים לב שאני כל הזמן שואל ושואל? זה לא סתם. לא לא, אל תדאגו - לא עברתי חקירת מצ"ח (בזמן האחרון). אז מה בכל זאת? היה אצלנו יועץ חיצוני. אפילו שניים. בואו אני יספר לכם כל מה שקרה

כמובן, כל הבעיות התחילו מיותם, המניאק הזה. מה היה? היה דיון וניסים שאל "איפה אנחנו יכולים לחסוך כסף?". ישר עניתי "אפשר לא לשלם משכורת ליותם, נחסוך שש מאות שקל בחודש". יותם לא הבין את הבדיחה ואמר שאפשר למהול ציאניד בקפה שאני שותה, ולחסוך מיליונים. איזה דביל. הוא לא יודע שציאניד הרבה יותר יקר מקפה? אבל זה הכניס לניסים רעיונות לראש. הוא התחיל לדבר על זה שצריך לייעל תהליכים ולחסוך משאבים במחסן שלי. יעני, הוא בא ללמד אותי איך להיות מחסנאי. אמרתי לו שהוא לא יודע מהחיים שלו איך לנהל מחסן, ואם הוא חושב שיותם יבדוק, אז כדאי שיקרא ליחידה לפינוי חללים. אבל אז הוא הביא פשרה - יבוא לכאן יועץ חיצוני, והוא יבדוק מה אפשר לשפר במחסן, ואת המסקנות יציגו לאשר מפקד היחידה. אמרתי "למה לא, סבבה, אין לי מה להסתיר", ככה רגוע, וישר רצתי לגרוס את כל מה שיכול להפליל אותי. אחרי זה הייתי רגוע יותר, וחשבתי שזהו, אני יתנהג טבעי והיועץ כבר יבין מי כאן המקצוען

הגיע אלינו איזה אחד, רז פילון קוראים אותו. ככה יומיים הסתובב פה, לא דיבר עם אף אחד, לא שמעו ממנו מילה. חשבתי - לא מריח, לא מסריח. אבל אחר כך בדיון אצל אשר - וואי וואי. איזה אסון. הוא בא לבוש עם חליפה ועניבה, שזה משכנע מראש, ואז התחיל להראות כל מיני טבלאות ומספרים שעשו לי שחור בעיניים. הוא הראה שעשרים אחוז מהזמן אני בטלפון בשיחות פרטיות, עשרים אחוז קורא עיתון, חמש עשרה אחוז אוכל או שותה קפה, עשר אחוז ישן וחמש אחוז צועק על חיילים בלי סיבה. תיכף תפסתי אותו בטעות שלו ואמרתי "יא טיפש, אפילו באחוזים טעית, עשרים ועוד עשרים ועוד חמש עשרה ועוד עשר ועוד חמש זה... שמונים ושבע!". הרז הזה הביט בי בעיניים מלאות רחמים, ואמר "בשאר הזמן, אתה בכלל לא כאן. אין ספק, אתה החוליה החלשה בתהליך", ויותם הוסיף "שמעון הוא החוליה החסרה בתהליך האבולוציה". כולם צחקו, ואני הבנתי שאני יהיה בצרות אם אני לא יסדר משהו

כל הצהריים לא ישנתי. התנדנדתי על הכיסא-מנהלים השחור שלי, וחשבתי וחשבתי. בסוף בא לי הפיתרון, והוא היה פשוט גאוני. גם אני יביא יועץ. הבעיה שלי היתה איך. התקשרתי לוענונו, שהוא תחמן, והוא ענה לי מייד - אלף ושבע. איך לא חשבתי על זה?! אלף ושבע! למי שאזרח ולא יודע אני יספר ככה - נגיד אתה רוצה לקנות משהו בצבא. אם אתה פראייר, אתה מגיש דרישות ובקשות ומוציאים מכרזים והרבה כאב ראש. אם אתה כלי, אתה ממלא טופס שקוראים לו 1007, מחתים סגן-אלוף וזהו - אתה יכול לקנות מה שבא לך בלי בעיות. אז לקחתי טופס, אמרתי לניסים שזה בשביל מתנת שחרור לדויד מגדוד נהגי הפרדות, ועם זה הבאתי יועץ. ועוד איזה יועץ - יצחק אליהוב! אני מה זה אוהב אותו. הוא תמיד מראה מצגות עם קשקושים, מספר סיפורים על ההסתדרות ומקלל את הערבים. אז עכשיו הבאתי אותו בתור יועץ, בשכר של שלושים דולר לשעה, על חשבון משלם המסים. מה רע? הוא ישב פה שבוע, שתה איתי קפה והתייחס אלי כמו מלך. כמה ימים אחר כך כבר ישבנו אצל אשר. ויצחק הזה, הוא יודע למרוח את אשר טוב-טוב. אז יצחק קישקש וקישקש על מגמות חדשניות משנת תשעים ושלוש, והראה מצגת ואפילו השתמש במילה "אינטרנט". איפשהו באמצע הוא הכניס ש"שמעון מנהל מצויין ומיישם תאוריות חדשניות בניהול משאבי מלאי, כמו טי.קיו.אם, טי.אל.איי ו- ג'יי.אף.קיי". אני לא הבנתי כלום, אבל זה בסדר - גם אשר לא הבין

מה שחשוב זה שאני יצאתי כלי וגם אשר יודע מזה. מה שעוד יותר חשוב, זה שהוצאתי אלפיים דולר על מטרה נעלה. אבל אחר כך התעצבנתי, למה שמעתי שלחיילים קרביים אין אפודים קרמיים. איזה חוצפה! שיילכו וייקנו לעצמם ב"ריקושט"! איזה קמצנים