שלום שלום חבר'ה! מה שלומכם? הכל בסדר? מרוצים מהחיים? וואי וואי, יש לכם מזל שאתם רואים אותי עכשיו ולא שלשום, למה הייתי מפנצ'ר לכם את הריאות. אל תקחו את זה אישי, היה לי מצב רוח עצבן. אבל עכשיו הכל בסדר. למה, מה קרה? בואו אני יספר לכם הכל מהתחלה
לפני איזה שלושה שבועות ככה, בא אלי ניסים הסגן-אלוף ואומר לי להכין ת"ע לשנה הבאה. ת"ע, שתבינו, זה תכנית עבודה. שאלתי אותו מה הוא רוצה מהחיים שלי, והוא אמר שצריך לכתוב מה אני מתכנן לעשות במחסן בשנה הבאה. אמרתי לו שראש השנה זה עוד ארבע חודש אז מה הלחץ, אז הוא התרגז ואמר שצריך לתכנן כבר ל- 2002, שזה עוד שבע חודש! מה, אין להם מה לעשות? אמרתי לו "בסדר בסדר" וחזרתי לקרוא את הסיפורים המדהימים בעמוד 5 ב- "24 שעות" של ידיעות אחרונות
בתחילת השבוע בא אלי ניסים ואומר "זוכר מה ביקשתי ממך להכין? זה מחר, אל תשכח, אצל אשר מפקד היחידה". זה שהוא אמר זה יופי, אבל למה הוא לא רושם? אחרת איך אני יזכור? לרשום זה ההיפך מלשכוח. ובאמת שכחתי מהכל, ונזכרתי בזה רק בארוחת צהריים, שעה לפני הדיון אצל אשר. מה עשיתי? לקחתי מפית נייר כזאתי, הלוויתי עט ממישהו וכתבתי כמה מילים. עדיף על כלום, לא? זה גם מה שאני חשבתי. אבל אחר כך הדיון היה גיהנום. אשר המפקד היה עצבני גם ככה למה ניסים ניקר כל הזמן. ואז בא יותם העתודאי המניאק עם המצגת שלו. וואי וואי, חבל על הזמן, מה לא היה שם. כל מיני דברים צבעוניים, ציורים שהוא קרא להם "גרפים", עלק, קטעים בוידאו וסרטים מצוירים. הוא גם כל הזמן השתמש בביטויים כמו "בניין הכח" ו"מכפיל עוצמה" ועוד כל מיני חארטה כזה. כשהוא גמר כולם אמרו לו "כל הכבוד", ואז הגיע תורי. יותם הריח שמשהו כאן הולך להתפקשש, אז הוא גיחך ועשה לי פרצופים של נחש. הוצאתי את המפית נייר מהמסעדה והתחלתי לקרוא: "בשנה הבאה אני ימשיך לשבת במחסן ולהגיד שנגמר לי העטים הכחולים, אבל אני ישמור בצד בשביל מי שאני מכיר. ככה אני ינהל את המחסן. בתיאבון! נהנית ספר לחבריך, לא נהנית ספר לנו". וואלה, לא שמתי לב שקראתי להם את מה שהיה מודפס על המפית. אשר התעצבן וצעק שזה לא עבודה וחסר לניסים אם עד מחר אין מצגת ברמה. ניסים היה חיוור וראיתי שאני עלול להיות מסובך כאן, אז אמרתי - "אין בעיה. עד מחר יש מצגת. עלי!". חה חה, הם עוד לא יודעים מה מחכה להם
חזרתי למשרד ותפסתי את המש"ק מיחשוב. מזל שיש לנו אותו, למה אחרת זה היה הסוף שלי. דבר ראשון צרחתי עליו, ואז אמרתי לו שיש לו עד מחר בבוקר להכין מצגת יותר יפה מזאתי של יותם, אחרת אני ידאג שיבטלו לו את הפטור והוא יחזור לעשות אבט"שים בבסיס של הפסיכופטים שאומרים שהם רק קיבלו פקודות. הוא נבהל גם מהאיום וגם מזה שניפנפתי באקדח שלי, אז הוא רץ מהר למחשב והתחיל לעבוד. בהתחלה עוד עמדתי מאחוריו וצעקתי דברים כמו "תחליף רקע!" או "עבודה כותבים עם א'!", אבל אחר כך הבנתי שלא צריך להתאמץ. חתכתי הביתה בשלוש, ופעם בשעה התקשרתי כדי לצעוק. בהתחלה עוד צווחתי שיעשה שהכותרות יעופו או שהצבעים יתחלפו, אבל ככה לקראת תשע בערב פשוט צעקתי עליו "תעבוד, כושי, תעבוד! אתה העבד שלי! אתה המשרת שלי! תעבוד! מהר יותר!". והוא באמת עבד, עד אחת בלילה הוא עבד והיה צריך לחזור הביתה בטרמפים. את זה סיפרו לי למחרת, למה אני נרדמתי בתשע וחצי, מול מבט לחדשות
כשהגעתי למחרת, ישר רצתי לראות מה יצא. מה אני יגיד לכם, כזה דבר עוד לא ראיתי. בשקף אחד ראו עט תלת-מימדית עפה וכותבת "עטים אני שומר לעצמי", בשקף אחר ראו אניצציה (זה כמו סרט מצוייר) של כוסות קלקר יוצאות מהמחבוא ומתמלאות בקפה שחור. הכושי גם דחף פנימה מילים כמו "חלון הזדמנויות", "מרכיב איכותי", "מוכנות למלחמה" ובסוף הוא כתב בענק "יחי השלם הלוגיסטי!". אני נגד לערבב פוליטיקה וצבא, אבל ניסים שמח לאללה כשהוא ראה את זה, וכשהראיתי את זה לאשר המפקד הוא אמר "כל הכבוד, זו המצגת הטובה ביותר שראיתי עד היום". אמרתי לו שאני הכנתי את זה בעצמי, והוא אמר שעוד יש לי סיכוי להיות נגד מצטיין בראש השנה. ישר עשיתי ליותם פרצוף של "זין בעין" וחשבתי לעצמי - וואלה, מתאים. למי שמשקיע - מגיע
Comentários